אני אוהב מאוד לקבל טיפולים על בסיס קבוע. מבחינתי זה לא רק פינוק אלא איכות חיים, ממש מרפא! ומשחרר מכאבים.
לפעמים אני אוהב ללכת ולקבל עיסויים תאילנדים (בגלל העבודה העמוקה שנעשית בטיפול וגם בגלל החוויה האותנטית והמסורתית - להרגיש כמו בתאילנד אבל בישראל).
כשחיכיתי למטפלת, אחת הלקוחות שישבה לידי סיפרה לי שהיא מומלצת ולטענתה: "ממש טובה!" – שמחתי לשמוע והרגשתי שאני בידיים טובות. נכנסתי לטיפול וסיפרתי למטפלת על הכאבים בגוף וביקשתי ממנה לעזור ולנסות לשחרר. במהלך הטיפול המטפלת ("התאילנדית המסורתית"), ציינה בפניי שלא אלמד אותה ולא אגיד לה איך לעבוד! הוסיפה ואמרה שהיא לא אומרת לי איך אני צריך לעבוד (לא שהיא ידעה במה אני עובד בכלל), בקיצור הכאיבה לי מאוד ושהערתי לה על זה, היא שוב התעצבנה ואמרה לי שככה זה טוב! וכך זה משתחרר בסוף - לטענתה. טוב, את סוף הסיפור אתם כבר יכולים לתאר: לא הייתה חוויה נעימה במיוחד (בלשון המעטה) ומכאיבה.
יש משפט וגישה באנגלית: "no pain, no gain" (או המקבילה שלה בעברית: מה שלא הורג מחשל). גישה זו לא עובדת במקרה הזה, היא לא נכונה ולא טיפולית!! הגישה הנכונה היא לאפשר למטופל לתת פידבק בזמן הטיפול, שנלמד להקשיב לצרכים של הגוף (כמה ממכם שהיו בטיפול לא טוב, סבלו בשקט וחיכו "שהסיוט" יגמר - כי לא נעים לקום באמצע...?)
בואו נבין משהו: אם אתם לא יכולים לנשום בנינוחות, הגוף שלכם מתכווץ ומתנגד לידיו של המטפל, אתם מכווצים את הפרצוף ("פרצוף חמוץ"), נועלים לסתות או מתפתלים בכפות הרגליים – משהו לא בסדר בתהליך! זה לא אמור להיות כך ואתם מרגישים "במלחמה" (תגובת Fight or Flight). הגוף שלכם יכנס למצב הגנתי ויחסום כל שינוי חיובי, זה עלול לגרום לחבלה בשריר (כמו מכה) או התכווצות חזקה יותר שמובילה לעוד מתח ופחות טווח תנועה - זה לא אמור לכאוב עד כדי כך! אתם לא אמורים לסבול.
על מנת לעבוד נכון, צריך להאט את הקצב ולהיות קשובים לגוף. השאלה היא האם נעים לנו? האם הגוף נפתח ומאפשר להיכנס פנימה? אנחנו צריכים לשים לב להתנגדויות הגופניות והמנטליות שעולות בזמן הטיפול. יחד עם זאת כאב יכול להיות גם משחרר ונעים- אם יודעים לעבוד איתו ולא נגדו, ללא מאבק. לאפשר נשימה שפותחת את הגוף ומאפשרת נינוחות, לתת ולבקש פידבק להבין שטכניקות מכאיבות לא תמיד עוזרת לגוף להחלים.
יש כאב טוב ויש כאב רע - כאשר השריר שלכם (שמורכב מקבוצת סיבים) הוא תפוס ומתוח באופן ממושך, העצבים באזור זה, הם כבר ממילא רגישים יתר על המידה למגע ולכאב. כאשר אנחנו מוצאים כזה אזור ולוחצים עליו או מחזיקים אותו, זה יהיה בד"כ רגיש. כשקבוצת שרירים כזאת נדבקת אחת לשנייה- נוצרים נקודות טריגר שבד"כ כואבות במיוחד ואף יכולים להקרין את הכאב לאזורים אחרים בגוף. ההקלה נוצרת כאשר אותם קצות עצבים נרגעים, מגיעים חומרי הזנה וחמצן דרך מחזור הדם.