בתחילת שיעור אני אוהב להתחיל בכמה רגעים של שקט, התבוננות פנימה. הרבה פעמים זה קשה לנו להיות בשקט, מכניס אותנו לאי נחת.
אנחנו כ"כ רגילים למרוץ המטורף הזה של החיים, המיינד שלנו כבר "מכור", עד שאפילו כמה רגעים של לעצום עיניים ולהשקיט את תנודות התודעה נראים כמשימה בלתי אפשרית.
אנשים פוקחים עיניים, נמנעים מלעצום לפעמים, הגוף זז במקום כשאין צורך, מתגרדים, מסדרים את הבגדים, שיער ועוד הרבה הסחות דעת.
למעשה אנחנו לומדים הרבה מתוך השקט - אם רק נאפשר זאת.
גם לנו בתור מורים, יש "קשיים" לפעמים אנחנו חושבים שאם לא נדבר כל הזמן, אז אולי התלמיד ילך לאיבוד, לא יבין מה קורה, מה הוא אולי יחשוב עלינו? זה פוגש את האי נחת שלנו בזמן השקט.
האם אנחנו מדברים רק בשביל לשמוע את עצמנו מדברים?
השקט זאת הזדמנות בפני עצמה ללמידה, על מנת לאפשר לנו להבין בעצמנו מה קורה אצלנו בגוף ובמחשבות. אנחנו יכולים ללמוד הרבה מתוך השקט, במקום שבו כאילו לא קורה כלום, קורה המון! אם רק נסכים להקשיב.
צריך לשים לב ולפתח מיומנות, מתי המילים שלנו מיותרים ומפריעים יותר מאשר תורמים ובונים - גם בחיים!
* השקט משפר את כישורי ההקשבה שלנו (תנסו להגיד פחות ולהקשיב יותר, משפר מע' יחסים). * השקט או אי התגובה מאפשרים תרגול בשליטה עצמית ורגשית - שומר עלינו מאוזנים. * השקט מאפשר לנו להיות מחוברים יותר למי שאנחנו באמת - הקשבה לקול הפנימי. * השקט חוסך באנרגיה.