מפחד ליפול? רוצה לעבוד על זה?
מה הפחד שלך מעורר אצלך? זהירות? דריכות? ואולי גם מוכנות להתמודדות. לפעמים הוא גורם לקפיאה על המקום ולהתנגדות חזקה מאוד לבצע משהו שהוא חלק מתהליך ההתפתחות שלנו.
רק לאחרונה שמעתי ממתרגלת שלי משפטים כמו: "אין סיכוי שאני עושה את זה..." או זה לא בשבילי...הרבה פעמים אנחנו מבטלים את עצמנו, עוד לפני שניסינו. מה הקולות אצלך בראש בזמן שעולה פחד?
בתרגול של תנוחת העורב למשל: זה רק נראה מפחיד יותר מאשר העשייה עצמה. הפחד או האתגר הוא להישאר יציבים מול הפחד שלנו שניפול (פיזית או ברגעים מסוימים בחיים ליפול נפשית). אנחנו עובדים על היכולת שלנו לתמוך בעצמנו, כדי שנוכל לחוות נפילות ברגעים הקשים, קצת פחות קשה רגשית וגם פיזית.
תרגול זה האיזון המושלם בין אחזקה לשחרור, לאמץ את הצורך שלנו לעוף למעלה.
כשחושבים על זה – נפלנו די הרבה כשהיינו ילדים. זה היה בעצם חלק מהחיים. להיתקל בדברים, לקפוץ וליפול. עם השנים למדנו ליפול פחות ופחות, וכשהאירוע המביך הזה כן התרחש, אולי באוטובוס, ברחוב, במדרגות או בבית – ליוותה את הנפילה תחושה מאוד לא נעימה. עם חלוף הזמן אנחנו לומדים לחשוב שהגוף שלנו הופך לחלש יותר ופגיע יותר בעת נפילות. אנחנו אולי חוששים מפני הפציעה האפשרית, או מפני המבוכה, מונעים מעצמנו לשחרר את הפחד.
תנוחות שיווי משקל מצריכות מאיתנו להישאר בפוקוס, לעבוד איתו. ביוגה ישנו מושג הנקרא: "דרישטי" או נקודת מבט. זה חשוב לנו לתרגל מבט על נקודה אחת, על מנת לאמן את המיינד לחוות יותר שלווה, שקט, הפסקה מרצף המחשבות. כאשר המיינד מתרכז על נקודה אחת, על מקום מסוים, בזמן ממושך כלשהו קשה מאוד להיות מסוגל לחשוב או להתרכז על דברים או בעיות אחרות. אחד הדברים היפים בנוגע לתרגולים מסוג זה, הם שהפניית תשומת הלב היא כעת על התחושות הגופניות ואוטומטית פחות חושבים, "מוציא אותנו מהראש שלנו"...מקרקעות אותנו, התודעה יכולה לנוח בתוך התנוחה, בתוך המאמץ. מבחינה פיזית, זה מאתגר,דורש כוח, קואורדינציה ועוד.